מימ - פוליטי

הבעת דעה

בגלל השוני ואי קבלת האחר, בארץ ישראל היהודים הסתגרו לתוך קבוצות שיוך שונות, למשל רוסים, דתיים, אשכנזים, תימנים, מזרחיים ועוד. יחד עם זאת לכל קבוצה נוצרו סטיגמות שונות שניתן להבחים בהם בחיי היום יום (בפרסומות ועוד).
אצל המזרחיים הסטיגמות השונות מציגות אותם כאנשים עם לבוש מוזר, עבריינים שמדברים בצורה עילגת ושפה בוטה, גזעניים - שומרים על נישואים באותה דת ועדה ועוד.

לפי דעתי יש אנשים מזרחיים מתאימים לסטיגמות המזרחיים, ויש אנשים שההפך הגמור מהם. בפרסומת ובתוכניות תמיד מציגים את האדם המזרחי בצורה קיצונית, מציגים אותם כאנשים שלא כדי להתעסק איתם, לא מוכנים לשנות את דעתם, אם אתה לא סכים איתם הם ישאר יתקפו אותך ובכלל קשה להבין מה שהם אומרים. 

למשל בסרט סלאח שבתי, ישנה סצנה ובה ניתן לראות את סאלח שאבתי, לבוש בבגדים זולים, מדבר בצורה לא מובנת, שבה אל משפחה ואומר שהוא ייתן את ביתו לחתונה בתנאי שישלמו לו 800 לירות.
ברגע שסלאח שתבי פותח את הדלת האמא בהתה בסלאח שבתי, ואמרה "אלוהים אדירים" - כאילו ראתה משהו מזעזע. סלאח שבאתי מצדיק את זה שהוא ייתן את ביתו רק אם ישלמו לו 800 לירה בכך שהוא אומר שביתו עדיין צעירה, חזקה ובראיה שיכולה לעבוד.
כשהאמא באה לדבר עם שבאתי הוא מזלזל בה ואומור שהוא לא מדבר עם נשים, הוא אומר שתפקידה של האישה הוא לעבוד ולא להתערב בשיחה של גברים. בסוף האמא אומרת לשבאתי שהם המזרחיים צריכים להתרגל למאה ה -20 ,לחיים החדשים שיש בארץ ישראל, ושהם צריכים ללמוד לשכוח מהר מאוד את המנהגים שלהם.
כתגובה שבאתי אומר להם שמה שלא מתאים להם הם רוצים לשנות אותו, הוא אומר להם שאתם אומרים לנו לשכוח את המנהגים שלא טובים להם (שאר האנשים הלא מזרחיים). 

ובסרט פוקהונטס חש את השיר "צבעי הרוח" שבו פוקהונטס מראה לג'ון סמית' - עירוני שבה אל טבע כדי לשנות אותו. הוא אומר לה שהם עומדים לעשות הכל יותר טוב, לבנות בתים יותר טובים, והם ישנו את ההתנהגות של "הפראיים" וילמדו אותם את ההתנהגות הנכונה - הוא חושב שהם חסרי תרבות, פחות טובים מהעירונים ויותר אגרסיביים. 
בשיר פוקהונטס מצראה לג'ון שהוא חושב ככה עליהם רק בגלל שהם שונים אחד מהשני, ושניהם מתרבויות שונות. 

ייצוג המזרחיים בתקשורת

ניתוח הסרט - מלך האריות

מלך האריות - ניתוח סרט

מופאסה- נועה:
מי היה ומה הייתה מטרתו?
מופאסה היה המלך של הממלכה, ואביו של סימבה. הוא היה מנהיג גדול ששמר על סדר והרמוניה בממלכתו כשכולם העריצו אותו ותמכו בו, כל החיות למיניהם. מופאסה האמין במעגל החיים ושצריך לשמור על קיומו בצורה מושלמת ובעצם בדרך בה הוא שלט. הוא רצה שאחריו יבוא בנו למשול על השטח שלו כדי להמשיך את השושלת של המלכים. כמו כן, סימבה ראוי להיות יורש העצר כי הוא בנו של המלך וככה זה צריך להיות, כי אין יותר טוב מבנו של המלך להיות למלך הבא.

מה לא היה בסדר בהתנהגותו וביחס שלו?

• בתחילת הסרט, מופאסה מראה את בנו שנולד לא מזמן לעיני כל הממלכה ולכל החיות. בכך הוא אומר שרק בנו יהיה הבא למשול ובעצם קובע מראש את ההמשך שיבוא רק ממשפחת המלוכה אפילו שיכול להיות מצב בו יבוא אריה יותר טוב שיוכל למשול יותר טוב בממלכה.
• מופאסה מתייחס בזלזול לאחיו הקטן סקאר. לאחר שסקאר החליט כי אינו רוצה להופיע בטקס היוולדו של סימבה, מופאסה משתמש בתפקידו כמלך לאיים על אחיו ולקח את היחס שהוא חושב שמגיע לו עקב התנהגותו ה"רעה וה"מזלזלת" של סקאר.
• מופאסה הורס לבנו את הילדות בכך שמכתיב לו כיצד עליו להתנהג בגיל מאוד צעיר, כי הינו עומד להיות מלך, וגורם לו להרגיש כאילו הוא עליון על אחרים בכך שהוא אומר שהכל (כל הממלכה) שייכת לו.
• מופאסה מתנהג בזלול כלפי עובדיו כדי לשעשע את בנו ובכך משפיל אותם. כאשר מופאסה, סימבה וזאזו (תוכי שהינו יועץ המלך) הלכו לסיבוב, מופאסה גרם לזאזו לעצום את עיניו ולהסתובב ורמז לבנו להכנס למצב טורף, כדי "לצוד" את זאזו.
• מופאסה השאיר את בנו ללא השגחה וכך מגיע למצב שבו בנו עושה כרצונו בלי להתחשבן על אף אחד והולך למקומות שנאמר לו כי אסור ללכת אליהם.
• מופאסה מתנהג בתקיפות לצבועים מול בנו, גורם לו לחשוב שאלימות היא דרך שאפשר להשתמש בה כדי לצאת מדברים או ממצבים שונים.
• מופאסה מלמד את סימבה עובדות שקריות, כדי לשמור על מסורת "מיתוס" של דורות המשפחה כדי שלא יעלם וימשיכו לחיות באמונה כלפיו. מופאסה אומר כי הנקודות הזוהרות בשמיים הם נשמות של כל המלכים הקודמים של הממלכה, ובעצם מדובר בכוכבים.
• מופאסה מכיר את האישיות של אחיו סקאר, ובכל זאת מרשה לבנו להסתובב איתו ללא השגחה.
• ברגע שהעדר רץ, עומד לרסק את סימבה, מופאסה היה צריך לעצור אותם. בתור מלך של הממלכה, היה אמור להצליח להרגיע אותם ולגרום להפסיק לרוץ, כי הרי כולם צריכים לצייט למלך. 
• מופאסה לא חשב ופעל באופן אימפולסיבי כשגילה על העדר שרץ. בתור מלך, הוא צריך לחשוב על מעשיו ולהבין כי לא יוכל להתמודד מול העדר לבד והיה צריך לקרוא לעזרה.
• ברגע שמופאסה עומד ליפול מהצוק וסקאר כאילו מחזיק אותו מליפול, מופאסה קורא לו "אחי" כאילו כדי לכפר על כל היחס השלילי והזלזול שהעניק לו ובכך חושב שיוכל להעביר את כל מה שהיה בניהם ולגרום לסקקאר לסלוח לו ולהציל אותו.
• מופאסה הפך את סימבה לכל כך תלותי בו, שסימבה ברח מהכל והאמין כי לא יוכל להיות מלך בלי אביו לצידו.
• מופאסה גרם לסימבה להיות כל כך תלותי בו שסימבה צריך לדמיין אותו אחרי מותו כדי שיאשר לו וידרבן אותו לחזור לממלכה שלו ולמלוך בה.
• גם אחרי מותו, מזכיר מופאסה לסימבה, כי הוא צריך לחזור ולהיות מלך, וכי עדיין בעצם אין לו את הבחירה לעשות מה שהוא רוצה ולהיות מי שהוא רוצה.

סימבה - אליסא:
סימבה הוא המלך לעתיד, ובנו של מופאסה. כמו שראינו בסרט מאז שסימבה היה גור אריות קטן מופאסה, אביו, חינך אותו איך להיות מלך, ואיך מופאסה מלמד את סימבה להיות מלך טוב.

התנהגות שלילית:

• מאז שסימבה הבין שהוא יהיה המלך בעתיד הוא לא התייחס בכבוד לאף אחד, הוא זלזל בחיות החלשות ממנו (זאזו).
• סימבה חושב שבגלל שהוא המלך לעתיד מותר לו לעשות מה שהוא רוצה מתי שהוא רוצה, ואפילו כשאביו אומר לו שאסור ללכת לאזור האפל הוא עדיין הולך לשם.
• בגלל שהוא הנסיך שמיועד להיות המלך הוא חושב שאף אחד לא יכול לפגוע בו (כשהוא נתקל בצבועים הוא אומר להם שהם לא יכולים לפגוע בו הוא המלך לעתיד). 
• לסימבה לא אכפת יותר מהילדות, הוא רוצה שזה יעבור מהר, הוא רוצה להיות כבר מלך (השיר).
• כשסקאר אמר לסימבה שהוא - סימבה - הרג את מופאסה ואומר לו לברוח, סימבה בורח וכך הוא בורח גם מהאחריות שלו. 
• כשנלה מוצאת אותו ואומרת לו שהממלכה זקוקה לו, סימבה מסרב לחזור בגלל שהוא מפחד - הוא בורח מהאחריות שלו כמלך, והוא חושב שבלי אביו הוא לא יהיה מלך טוב.

התנהגות חיובית: 

• אחרי שסימבה בורח הוא נתקל בטימון ופומבה, חיות יותר חלשות מימנו אך הוא עדין מכבד אותם ונשאר איתם. 
• הוא מגן על טימון ופומבה.
• הוא מתמודד עם העבר שלו וחוזר לממלכה כדי לקח את השלטון מסקאר.
• הוא נלחם בסקאר כדי להציל את הממלכה.

סארבי- גילי:
סראבי הייתה המלכה ,אימו של סימבה ואשתו של מופאסה שהיה המלך. 
לאחר שמופאסה מת הגיע זמנו של סימבה למלוך ולהעשות למלך, אך הייתה שמועה כי סימבה גם מת. בכך מתבטאת התנהגותה השלילית של סארבי :

מות סימבה הייתה רק שמועה וסארבי לא באמת ראתה זאת, היא בחרה להאמין בכך.  היא נתנה את המלוכה לסקאר בקלות ואינה נלחמה על כך שבנה צריך למלוך ואין לדעת אם הוא באמת מת כיוון שאף אחד לא ראה זאת. סארבי בחרה להאמין לשמועה, היא פחדה לקחת על עצמה את האחריות כי מפחדת שהשמועה אכן נכונה והיא סתם נלחמה. בנוסף לכך, היא פחדה מסקאר ובכך בחרה להאמין בשמועה ולהציל ולהגן על עצמה , לא עניין אותה מה יחול על הממלכה לאחר שסקאר ימלוך עלייה. מכאן ניתן להבין כי סארבי גם היא לקחה חלק בכל התועבה שנעשתה על שממלכה של מופאסה, שנחרבה והפכה להיות מקום אפור,נידח ,חסר מים ומזון, מקום מת.

 הצבועים- עדי:
 הצבועים הם החיות אשר הוגלו מארץ התקווה, ומקום המחייה שלהם הוא ה"אזור האפל", בית הקברות לפילים. הצבועים הם שלישיה, אד, שנזי ובנזאי. הצבועים הם החיילים של סקאר, הם עושים את כל מה שסקאר מצווה עליהם. ה"אזור האפל" הוא אזור בלי אוכל ומים, קשה לשרוד שם. סקאר מגיע ומציע לצבועים עסקה- הם יעשו את מה שהוא דורש מהם ובתמורה הם יקבלו אוכל ומים, אבל יוצר מכך מעמדם יהיה כמו של האריות, סקאר מציע להם לשלוט ביחד איתו.                                           
הצבועים היו נתונים במצב קשה מאוד, והיו חייבים לקבל את העסקה של סקאר, הם רדפו ואיימו על סימבה כי כך צוויה עליהם סקאר, הם עוזרים לסקאר בתוכניתו להשתלט על כס המלוכה משום שהוא מבטיח להם חיים טובים יותר, הם יפסיקו לחיות במקום שאין בו אוכל ומים ומעמדם יהיה שווה לאריות. בנוסף לכך בסוף הסרט רואים חלק מצד אחר שיש לצבועים, כאשר סימבה וסקאר נלחמים הם שומעים שסקאר מאשים אותם בכל מה שקרה לארץ התקווה, וגורמים למותו של סקאר, לאחר שסימבה מפיל אותו מהצוק הם מקיפים אותו והורגים אותו, הצבועים עשו דברים רעים, אבל בגלל שלא הייתה להם ברירה, אבל בזמן שסקאר האשים אותם בכל המזימה הזו, דבר שהוא אינו נכון, והם שומעים זאת -הם גורמים לסקאר "לשלם את המחיר" והורגים אותו.       

סקאר-שיראל:
סקאר היה אח של מופאסה, דודו של סימבה. הוא היה הבא בתור לקבל את המלוכה לאחר מופאסה אך למופאסה נולד את סימבה והוא הפך להיות הבא למלוך. סקאר היה חבר של הצבועים, הוא ניסה להשיג את המלוכה ולא היה משנה לו באיזו דרך העיקר למלוך, כאשר הגיע למלוכה הוא לא הצליח להנהיג אותה כמו מופאסה, פחות כיבדו אותו והחיות היו בסכנה. 
 מדוע סקאר עשה מה שהוא עשה?
-הצבועים צחקו על סקאר על העובדה שהוא הביא להם אוכל אך בכל זאת זילזלו בו לאחר שסימבה ברח לו.
-סימבה בא אל סקאר ומשוויץ בפניו שהוא עומד להיות המלך ודבר זה עיצבן והכעיס את סקאר מאוד.
-מופאסה לקח את בנו להיות מלך וסקאר איבד את המלוכה.

-מופסאה אחיו הגדול כביכול אמור לדאוג לו והוא בכלל מזלזל בו ומלגלג עליו.

שיר: "אקונה מטטה"

השיר עוסק באחריות, טימון ופומבה מוצאים את סימבה ואומרים לו שאין לו מה לדאוג, יש לו את כל החיים לפניו, הוא עדיין גור קטן. טימון ופומבה מלמדים אותו על "אקונה מטאטה" - הם אורמים לו מההתחלה שאין מה לדאוג בחיים, עכשיו שהוא נמצא בבית שלהם אין לו שום אחריות ושום דאגות. ובנוסף לזה הם נביאים לסימבה דוגמא שמראה לו שאין באמת על מה לדאוג - הם מביאים את פומבה כדוגמא.

שני הקטעים שבחרתי הם:

בקטע הראשון -
"אקונה מטאטה - איזה משפט מדהים!
אקונה מטאטה - לא טירוף חושים!
שלא תדאג עוד עד לסוף הימים תסגל לך תורת חיים"

טימון ופומבה מוצאים את סימבה מחוסר הכרה במדבר, וכשהוא מתעורר טימון אומר לו שדברים רעים לא קוראים בחיים, הוא אומר לו שאם העולם מפנה את הגב שלו אליו אז שיפנה את גבו בחזרה. אחרי זה טימון ופומבה אומרים לו על "אקונה מטאטה" - ומסבירים לו שזה אומר אל תדאג. הם מלמדים את סימבה שזה שהוא לא צריך אחריות, הוא לא צריך לדאוג, הוא רק צריך להנות מהרגע ומהחיים שלו ולהיות חופשי.

בקטע השני -
"כן, כשפומבה היה צעיר 
חזיר יבלות צעיר 
הריח שהפיץ היה איום ונורא 
כל חיות הסוונאה נסתלקו 
במהרה נשמתי רגישה אך עורי גס ועב!
זה מכאיב כשקרובי לי מפנים את הגב! "

טימון מביא את פומבה כדוגמא, שלכול מקום שפומבה הלך אנשים התרקחו מימנו, לא רצו להיות סביבו. הם נגעלו מימנו ומהריח שלו. על איך שהוא נראה ועל איך שהוא מריח - חזיר יבלות צעיר, בעל ריח רע, שינייו בולטות, מגושם שאף אחד לא רוצה להיות בחברתו, וכך פומבה לומד שאין צורך לדאוג בחיים והוא מוצא את המקום המושלם לברוח מהאחריות, מקום שבו אין אף אחד שילעג לו - מעין ארץ חופש בשבילו.

כרזות פרסום

כרזות פרסום הם דימויים חזותיים המיועדים להצגת דעה מסוימת.
הם הכלי השכיח ביותר אצל פרסומאים, תעמולנים, מפגינים וכל מיני קבוצות אשר רוצות להעביר מסר מסוים. אפשר למצוא כרזות פרסום ככלי לפרסום, העברת מסרים (למשל בהפגנות) וכדרך אמנותית לביטוי עצמי.

כתבה

הכתבה עוסקת בעיתונאים חרדים אשר נחקרו על פרסום כרזות נגד מפקד מחוז י-ם.
שני כתבים בכירים בעיתונות החרדית, ישי כהן (כתב האתר "ככיר השבת") ויקי אדמקר (כתב האתר "בחדרי חדרים"), פרסמו תמונות ובהם הציגו את ניסו שחם כהיטלר.

ניתוח פרסומת

הדנוטציה של הפרסומת היא מקום מסוים בו יש הרבה אנשים, אישה אחת מדברת בטלפון וכולם מסתכלים עליה ומחכים לשמוע מה היא הולכת להגיד. הקונוטציה היא ככל הנראה המקום הוא בית ובו יש אנשים יפנים, האנשים יכולים להיות משפחה גדלה או משפחה שאירחה אצלה אורחים, האישה היפנית מחזיקה טלפון שחור ומדברת בטלפון עם אישה אחרת שהתקשרה אליהם מישראל. המיתוס שיש בפרסומת הוא מיתוס הסתמיות כדרך של אושר. כלומר מציגים אנשים שעושים דברים סתם והם מאושרים מזה. כמו שרואים בפרסומת האישה מישראל התקשרה ליפן במיוחד כדי לשאול אותם כמה זמן הם שמים את האורז במים. זה מוריד את התוכן של המיתוס הקדום על הטלפון שהיה כמכשיר של שיחות נפש. מיתוס הסתמיות מהרהר על האמונה שהאדם מחפש משמעות עמוקה בחייו. 

אושר או עושר?

ישנם אנשים אשר חושבים שאושר הוא חשוב יותר מעושר, וישנם אנשים שחושבים שעושר יותר חשוב מאושר.
לפי דעתי ישב מצבים שבהם אושר יותר חשובים מעושר ויש מצבים שכדי להגיע לאושר צריך עושר.

אושר הוא דבר חשוב בחיי האדם, הוא לא צריך להיות קשור לעושר, אנשים יכולים להיות מאושרים ללא צורך בכסף. לדעתי הבן אדם שיש לו את האושר אבל חסר לו עושר יודע להעריך יותר את הדברים שיש לו, הוא יודע ליהנות יותר מהדברים הפשוטים ומסתפק במה שיש לו. ויש אנשים שכדי להיות מאושרים הם צריכים עושר, ובשביל שיהיה להם את העושר הזה יש את הקפיטליזם הרגשי, בו שני ההורים עובדים בשביל להביא יותר כסף למשפחה. במצב של היום צריך את הקפיטליזם הרגשי אפילו אם האנשים מסתפקים בעושר שלהם (לא נמוך מידי ולא גבוהה מידי) המחירים של היום יותר יקרים מאשר בעבר, כתוצאה מכך הילדים נמצאים יותר זמן לבד מאשר עם ההורים, מה שגורם להם יותר להשתמש בסוכן חיברות - שהוא הטלוויזיה. בנוסף יש יותר התפתחויות בעולם המודרני, טלפונים משוכללים יותר, טלוויזיות חכמות וגדולות יותר ועוד. והאנשים ירצו את זה - אפילו שאין להם צורך בדברים האלו - ויקנו עד שיגיעו למצב של קפיטליזם צרכני.