עבודת סיכום יא

אובדן הילדות

אובדן הילדות היא תופעה שבה הילדים מאבדים את ילדותם, כלומר במקום שהילדים הקטנים יצאו לפארק כדי לשחק עם חברים או לשחק עם בובות, הם נשארים בבית וצופים בטלוויזיה או שמשחקים במשחקי מחשב.
הילדים לומדים מהמשפחה והסביבה על השימוש בתקשורת. התקשורת נותנת להם ידע רב וידע בסיסי על העולם. התקשורת יוצרת את הסביבה של הילד, מה שמראה שהתקשורת היא חברות ילדים.
זו שמעצבת (האופי שלו, ההתנהגות שלו ואת נקודת המבט שלו כלפי הסביבה) את האישיות של הילד.
מבחינה מחקרית, חוקרים שעסקו בתהליך החברות בקרב הילדים ואת השפעת התקשורת על תהליך החברות, החוקרים בדקו עד כמה התקשורת משפיעה ובאיזו מידה התכנים משפיעים על דעות וההתנהגויות של הילדים, עד כמה זה רצוי ועד כמה צריך שסוכני החברות יגבילו את ההשפעות של התכנים.

הילדות הייתה תקופה ובה הילדים היו משחקים בחוץ עם חברים או בבובות, לילדים היה מותר להיות ילדים, הם היו מתענגים בעולם פרטי משלהם, שמבוגרים השתאו עליו או כמהו לו, אבל תמיד השתדלו להגן עליו. אך כל זה השתנה, הילדות היא מושג שהולך ונעלם בעולם של ימינו, הילדים של היום אינם מורשים להיות ילדים כלל. 

ישנה הבחנה בין 3 תקופות בתולדות האנושות:

1.שלב טרום הילדות(ימי הביניים)
לא היה מושג ילדות, הילד היה מבוגר קטן, שותף מלא בזכויות ובחובות,  ומבחינת ידע לא היה הבדל בין מבוגרים לילדים.

מותה של הילדות 
"ילדים היו פעם פרחים מוגנים, אך נראה שבימינו מתפוררת גדר הביטחון. האם אנחנו מאפשרים לילדים שלנו להיות ילדים, או שמא חושפים אותם בגיל מוקדם מדי לתכנים שאמורים להיכנס לעולמם בשלב מאוחר הרבה יותר?"
הילדים של היום הם לא הילדים של פעם, הילדים נחשפים לעולם בלתי מוגן. הילדות מותקפת מכל הכיוונים, אם זה בספרי ילדים, שירים, תוכניות טלוויזיה ועוד. ההורים גם הם אלו שגוזלים מהילדים את הילדות שלהם,  הם מפתחים ציפיות גבוהות מהם. במקום להניח להם ללמוד, להשתעשע ולשחק עם חברים, הורים רבים רוצים לעשות מהילד שלהם, משהו. המוני ילדים חיים לפי השאיפות של הוריהם שלוקחים אותם לאודישנים ותחרויות ספורט שמכריחים אותם לחוות כשלון ציבורי בגיל שבו ילדים אמורים להיות מוגנים מהשפלות כאלו.
בנוסף לכך, בשמחות ואירועים חגיגיים אפשר לראות ילדות קטנות לבושות בשמלות שחורות כבודות בדיוק כמו המבוגרות. בנות שבקושי חגגו בת מצווה מאופרות בכבדות בדיוק כמו האם והדודה. ובשעות לילה מאוחרות, ילדים שכבר היו אמורים לישון צופים בתוכניות טלוויזיה שלהורים אין כוח לבדוק, ואולי גם לא אכפת להם.

2.שלב הילדות (עידן הדפוס)
בזכות הדפוס נוצרה הבנה יש צורך באוריינות (יכולת לקרוא ולכתוב) , נוצרה מחיצה בין ילדים ומבוגרים- המבוגרים יודעים אוריינות והילדים לא יודעים והם תלויים בתיווך של ההורים, יש סמכות בין הורה- ילד, הילד צריך שההורה יקריא לו את הספר.

בשלב זה בילדות ההורים הם האחראים על כמות הידע או סוג הידע שהילד מקבל. 
למרות כל ההזהרות שיש לטלוויזיה על ההשפעות שיש לה על הילדים, ההורים עדיין נותנים לילדים לצפות בטלוויזיה כי זה מעסיק אותם. ההורים מרגישים רע עם עצמם בגלל הקפיטליזם הרגשי, לילדים יש את האפשרות לצפות בטלוויזיה ללא השגחה או הגבלה.







"36-35 דקות בממוצע מסך הצפייה היומי מתרכזות משעת בוקר מוקדמת זו (לחופש הגדול) ועד ל-16:00 אחר-הצהריים. עיקר הצפייה אחר-כך מתרחשת בערב בשעות הפריים-טיים של ערוצי הברודקאסט - בין 20:00-23:00 בערב - אז מבלה הילד הישראלי 41 דקות מול הטלוויזיה בממוצע."

למשל בחופש הגדול ההורים עדיין עובדים והילדים נשארים לבד בבית, הם ללא השגחה ויש להם את האפשרות לראות תכנים שלא מתאימים לגילם, הם לא יוצאים החוצה לשחק עם חברים אלה מעדיפים להשאר בבית ולצפות בטלוויזיה. למרות שיש ילדים שהולכים לקייטנות או בילויים, כשנהיה חם בצהריים הם חוזרים הביתה וישר מדליקים את הטלוויזיה.


3.שלב אובדן הילדות (טלוויזיה(
בשלב אובדן הילדות ההבחנה בין מבוגרים לילדים מתחילה להיות מטושטשת, הילדים חשופים לתכנים של מבוגרים בשלב צעיר ומוקדם: אלימות, רציחות, פשעים, פורנו ועוד, מה שמוביל להתבגרות מהירה – הילד מתבגר מהר.

כתוצאה מהאופי החזותי שלה הטלוויזיה נגישה לכולם - ילד וקשיש באותה מידה, היא לא מצריכה שליטה בקוד מסוים. הילדים שצופים בטלוויזיה חשופים לתכנים שלא מתאימים לגילם, כמו פרסומת, סדרות או סרטים שאינן מתאימים לגילם. בשפע של מופעים, פרסומות ותוכניות שאינן אפילו מוגדרות כמיועדות למבוגרים בלבד, ילדים נחשפים לעולם בלתי מוגן. עם כל התכנים שהם נחשפים אליהם - אם זה ברשת, בטלוויזיה ועוד - בעולם הזה, הילדים הם פשוט מבוגרים קטני גוף, שההורים מפתחים ציפיות גבוהות מהם, וגם כל הפרסומת שהילדים רואים על דברים חדישים או חברים שקנו מוצרים חדשים מוביל לקפיטליזם צרכני, מה שמוסיף לדטרמיניזם טכנולוגי.

פעם היו שרים שירי ילדים על יונתן הקטן ועל שפן שקיבל נזלת, היום ילדים קטנים כבר מזמרים מילים מלהיטים עכשוויים.

נועה קירל היא זמרת ורקדנית בת 14, השיר שלה קירל נפתח בגניחה ובאמירה פרובוקטיבית.
בקליפ של השיר נועה לבושה בלבוש חושפני, בתנועות גוף ובימוי פרובוקטיביים.
בשיר נועה קירל מוצגת כאובייקט מיני.
השיר מתחיל בכך שקירל וכמה בנות בורחות משומר שרודף אחריהם, כי הם היו במקום אסור, אותו שומר שרודף אחריהם מקבל מכה לראש מאלה והוא מאבד הכרה. שני האנשים שהרביצו לשומר מסתכלים על נועה שהיא רצה והיא מסתכלת אליהם בחזרה בצורה של הסכמה שהם עילפו את השומר.

הקליפ עורר תגובות זועמות מצד ההורים ברשת והתגובה של אביה של קירל הייתה: "אנחנו נותנים לקהל המעריצים שלנו את מה שהוא רוצה".לפי תגובתו של אביה של קירל אפשר להבין שכל מה שמעניין את הילדים של היום הוא מיניות, אלימות, לבוש חושפני ותנועות גוף פרובוקטיביים.